Day 30 Event
On June 1st 2003, 30 days after Yanay died, an event has been held on his memory. This page includes the speeches that have been read in the event, in addition to video and audio recordings from the event itself.
Orna Weiss
[
Watch (16.5MB)
]
[
Listen (1.5MB)
]
ינאי אהוב שלנו ינאי אהובנו, כל כך הרבה אהבה פיזרתה סביבך ואנחנו ליקטנו בשפע. זוכר אהוב שלי, כל לילה הייתי אומרת לך, אתה המתנה שלי. כל בוקר היית אומר לי, כמה את יפה. יד ביד לפני השינה הלכנו לכסות את הילדים. תראי כמה הם גדולים אמרת לי. אני כל כך גאה. הם משהו הילדים האלה, אחר כך נתת נשיקה, ובסוף עטפת את בן ועומר בשמיכות של אהבה. ולנו הייתה אהבה גדולה. עבדנו עליה קשה, כשבכתה חבשנו, כשכאבה בכינו, אבל לרגע לא חדלנו לאהוב, חבר שלי יקר. אם היית יודע כמה באו לאהוב אותך, לאהוב אותנו, לחבק אותך, היית בוכה משמחה. הסלון מלא וכולם מתפעלים מהמוסיקה שלך, גיבור יקר שלי, תמיד אמרת לי: אויהלה תסתכלי על מה שיש ויש כל כך הרבה. אעשה ככל שאוכל, אני מבטיחה. תן לי לתת לך רק עוד נשיקה מוסיקאי מחונן שלי, אבא מסור ומופלא. עשינו מוסיקה יחד, זוכר איך נגנו אריק קלפטון? You're so wonderful', אחר כך נגנו קוקאין, ובט מידלר וקז'ה נין. להקת טוטו. איך רקדנו במכונית עם הראש והכתפיים. ומרק קנופלר, תראי אויה, יש לי צמרמורת בידיים. בדרך לארבל, הטיול האחרון, שמת לני קרביץ, אמרת תראי איזה רוקיסטים את מגדלת כאן. ואתה והילדים רקדתם כמו משוגעים, בן ועומר היו מאושרים. ידיך אחזו בהגה, אבל הראש בעננים, איזה דרייו יש לו אמרת, איזה ביצים. לילדים האלה יש טעם, הם יודעים. ובטיול אמרת, אני משתגע מהנוף הזה, תראו את הירוק, את השפע, רק שיימשכו הגשמים. והבדיחות? והצחוקים? ופו הדוב טיגר וכל החברים. וכל הידע העצום הזה בכל תחום . והארוחות שהכנת לנו? והסרטים. התוכניות לבנות עתיד טוב יותר לילדים, לראות אותם גדלים. אאסוף הכל בשבילך, אני מפה, שולחת לך הבטחה, זוכרת את המקום בו היה לך ערב נפלא, זה היה המנוע השבועי של השמחה. עם כל האדרנלין, הקסם הזה, אתה הגיטרה והלהקה, אנחנו מעריצך המושבעים, אוהבים אותך, מחבקים אותך, שרים לך, רוצים שתבוא כבר ותגיד שזו סתם בדיחה רעה. רושמת לך בליבי שיר אהבה,שוזרת אותו עם השיר שנתת לי במתנה. אשמור על ילדינו בן ועומר האהובים. אהיה חזקה בשבילך, ככל שאוכל. יד ביד אלך אתך ינאי שלי מלאך המוסיקה והאהבה.
Lipa Weiss
[
Watch (9.6MB)
]
[
Listen (0.9MB)
]
ינאי כילד ינאי נולד להורים שעיניהם ראו, ולבותיהם - עמוסי זעקות מן העבר הלא רחוק. אנחנו מאושרים בהיוולד בן נוסף - אח לאבנר. משפחה מתחדשת וקמה. אמא פסקה להיניק, הילד גדל. ינאי התחיל ללכת ולפטפט. עליי כאב, כגבר במשפחה, הוטל תפקיד כמי שמסוגל ויש לו כתפיים רחבות - לשאת ילד על כתפיו גבוה, לנדנד בנדנדה, לגלוש במגלשה. לטייל אל הפרה האדומה לה יש עגלה קטנה חומה, ומשם לדיר - אל הטלה הקטן שכולו לבן, לבן רק שחורות לו שתי אוזניו . . . ואל הכבשה והאייל . . . וממשיכים לגן הירק שם עושים חיל החבורה של סבא אליעזר וסבתא אביגיל. עם השנים הלכנו ליער לאסוף פטריות וטיולי אופניים. נו? וכשחוזרים הביתה "לחדר של אז" מתחילה שעת סיפור על "בית של יעל" ו"כיפה אדומה" ועוד ועוד. וכשלמדנו כבר את כל הסיפורים הקצרים בעל-פה, של קיפניס ושל גולדברג ואחרים, הכרנו גם את התקליט של יוסי ידין על "פטר והזאב". באו הסיפורים הארוכים על "הענק וגנו" וסיפורי הרפתקאות בחיפוש אחר אוצרות חבויים מאחורי דרקונים רבי הראשים פולטים להבות אש. בכיתה א' למד לקרוא ואז הופיעו תעלוליהם של "צ'יפופו" ו"קופיקו". לי ניתן קצת פנאי - אולם לא להרבה זמן. בא "מיקי-מהו" של שלונסקי. הוא לומד לצייר פרצוף של מוק על פי דקדוק. ציטוט : ראו היטיב, איך אציירה דמות פרצוף על פי הדקדוק: קו לקו ושוא לצרה. חולם-גולם. בדיוק! זהו! חיריק - וסיר נפוח חיריק - סמך סמך וו פתוח - קו כפוף מרכאות - והרי לכם פרצוף. פרק הא: בו יספר גם יאמן / כי עוד נשוב אל העני אך יבין אפלו חושם, כי היו שם עוד ועוד! סוף מספר חכמות היו שם והרבה עשה שטיות ואפלו אם בלי-הרף כי כברז לא אסגור מן הבקר עד הערב אקשקש ולא אגמור. כי בינינו בין עצמנו : איך אפשר לגמוא הלל על רבנו מוקיוננו מצחיקנו קונציאל !? אין כמוך, קונץ בן-פלא, ילד-פלא בציון! מה מאד השם יאה לו, שם יאה לו, אמן שלה: לץ בן עלץ קונציון! אני - מרוב עייפות נושם עמוק ורוצה קצת מנוחה... ואילו ינאי היה מרים אלי מבט מתחנן מעב למצחו ומבקש אבא - עוד פעם.
Yehudit Weiss
[
Watch (19.9MB)
]
[
Listen (1.8MB)
]
בני היקר ינאי ביום שני ב- 28.4,03 דברתי אתך ערב יום השואה - צלצלת לי כרגיל, שמחתי לשמוע את קולך, ואתה שאלת, "מה שלומך אמא?" עניתי לך כרגיל, כפי שמרגישים באותו יום. שאלתי על שאר בני המשפחה, ענית הכל בסדר כל אחד ועיסוקיו, וכך באופן ספונטני שוחחנו עד שאמרת, אימא'לה עלי להאכיל את הנכדים שלך - הם קצת רעבים, וסיכמנו לדבר ביום המחרת. ביום שלישי 29.4.03 היה יום השואה, 07.30 בבוקר הרגשתי מין תחושה מוזרה, והיה בי צורך עז לשוחח עמך, הצלחתי להשיג אותך רק בשעה 4.30 אחרי הצהריים, הייתה לנו שיחה נעימה, בקולך שמעתי שמחה, שאלתי אותך לאן אתה ממהר, ענית לי, אימא'לה מחר הכול אספר. באותו הערב חשבתי רבות עליך, סיקרן אותי לאיזו "הפתעה" התכוונת, חיכיתי לשיחה שלנו בקוצר רוח, ולא זכיתי לה יותר, כעט רק אני יכולה לומר לך כמה מילים, ואת קולך לא אשמע בני, כי אינך יכול יותר לשמוע אותי, היה ברצוני לספר לך כל כך הרבה דברים וזה כבר לא יחזור לעולם, והלב צובט מאד שנלקחת מאתנו כה צעיר, קשה להאמין, למציאות הזו, אינני יכולה לקבל אותה, כי זה כה אכזרי לחיות ולדעת שלא אשוב יותר לראות אותך בני יקירי. ואין לי מילה נכונה מה לומר, כי עוד לא המציאו אותה, ומה "אם" שכולה יכולה להגיד לנכדיה לבן ולעומר הנחמדים, אורנה רעייתך, שפשוט יצאת להתאוורר, ושם הועפת ע"י בן בלייעל מטרוף שבא לו להתפוצץ..... ובו במקום נגמרו חייך - ואיתם תמו גם המנגינות.... בני יקרי, אני מתגעגעת כבר לשיחות שלנו, הייתה מתקשר אלי בשובך מהעבודה הביתה, כעת אין יותר שיחות, ואין יותר צפיות, שאולי לא היה לך זמן, ואולי עוד אקבל צלצול מאוחר יותר, הרשה שאינך יותר אתנו זה הרשה שלא ניתנת לשום תאור, פשוט אין ביטוי לומר כמה זה כואב לאבד אותך בני יקרי, נשמה כה טובה, הרבה פעמים חשבתי כמה חבל שאתם רחוקים, אני שומעת את ה-ס.ד. שלך - את השיר "יפתי" קולך ערב לאוזני, והמנגינה של הגיטרה החשמלית מצמררת את עורי, כמה יפה ומרגש יוצאים הצלילים - זה אתה, בני... כמה חבל שלא הספקתי לבוא ולשמוע אותך בין כל המעריצים שלך, אעשה את הכל על מנת לאסוף את כל יצירותיך , שנוכל לשמוע ובזה אני לפחות אתנחם שאשמע את מנגינותיך, כי הם שלך ואני אוהבת לשמוע אותם בני. בני אתה תמיד תחסר לי מאד. ינאי בני יקרי - נוח בשלום על משכבך מאימא שתמיד אהבה אותך אימא יהודית.
Gidi Weiss
[
Watch (28.5MB)
]
[
Listen (2.6MB)
]
ינאי וייס - קורות חיים אישיים ינאי נולד בבית היולדות "העמק" בעפולה ביום א' 25.1.56 ליהודית וליפא, שניהם ניצולי שואה. 3.750 ק"ג, בהיר רגוע, וכבר בתור תינוק גילה נטייה מוסיקלית בקשב שהפנה לשירת הציפורים. בתור פעוט אהב לשחק, לצייר, לפרק ולהרכיב צעצועים (זה היה התרגול הראשון שלו ב-Hardware...). ינאי גדל והתחנך בקיבוץ עין השופט (שומר הצעיר למי שלא מכיר...) לכיתה א' אמר שלום בשנת 1962. למד מהר מאד קרוא וכתוב ואהב לקרוא סיפורים. אהב סרטים - בעיקר מוסיקליים ומשעשעים וגם בדיוניים. בן 10 בכיתה ד' החל לנגן בחלילית כמו כל ילדי הכיתה. שנה לאחר מכן החל לנגן בכינור. בכיתה ז' ב"מוסד החינוכי" (בי"ס הרי אפרים) החל לבד לנגן להנאתו על גיטרה קלאסית במקביל לנגינה בכינור. בכיתה ח' בגיל 14 הודיע להורים חגיגית שהוא מפסיק עם הכינור ושהוא מתחיל לנגן בגיטרה חשמלית. את החשמלית הראשונה קיבל רק שנה אחר כך אבל בינתיים נמצאה לו גיטרה חשמלית עליה התחיל לנגן. את הגיטרה הקלאסית לא הזניח ומצא אליה זמן במקביל לחשמלית. ינאי הקים להקה במוסד וזו ליוותה כמעט כל אירוע במסיבות ואירועים. בתקופה זו נרכשה ה Stratocaster הראשונה (ינאי כמובן קרא לה "סטרטוקרוזר"). גידל שיער של ג'ים מוריסון, עבד במטע בקיבוץ וסיים י"ב ב-1974. בשנה זו גם התגייס עם שאיפות להשתלב בלהקת הנח"ל. את האודישן קיבל אבל השיבוץ בלהקה הגיע בזכות הצהבת שחטף במהלך הטירונות בתותחנים, שהורידה לו את הפרופיל הקרבי. את הקיבוץ עזב שנה לאחר השחרור, במהלכה עבד במפעל "מיברג". גר בשכירות בדירה בתל אביב ועבד בקרביץ לפרנסה. ינאי דבק במוסיקה ובגיטרה ובמקביל הופיע עם אילנית, עפרה חזה ואחרים כולל גם בתכניות אירוח בטלביזיה. ואז, בערב נעים לפני כעשרים ושמונה שנים ניגן בגיטרה בערב מוסיקלי ולצידו, ניגנה עלמה עלומה על חלילית. המלודיה הביאה הרמוניה, הרקע של השומר הצעיר עזר גם הוא והאהבה פרחה וחיברה ביניהם. ב-16 באוגוסט 1982 התחתנו ינאי ואורנה. גרו ברח' אלכסנדר ינאי בת"א, אח"כ רמת-גן ולבסוף בחולון. ינאי הופיע בערבים ובבקרים עבד במכירות. כשבן נולד החליט ינאי להפסיק את ההופעות בלילות ולהקדיש עצמו למשפחה. במקביל, הפך את המוסיקה למקור פרנסתו הבלעדי. הוא לימד בקיבוצים ובבתי ספר. ניהל והנחה להקת נוער בבית דני, לה כתב מוסיקה מקורית ,ואיתה הופיע בארץ ובחו"ל. ינאי פתח סטודיו למוסיקה בחולון, שם הקים לעצמו אולפן הקלטות ולימד תלמידים. ינאי ניהל וביצע הפקות מוסיקליות לאירועים בבתי ספר ועבור יחידות בצה"ל. הוא הנחה, עיבד וכתב ללהקת "חיספוס" מחולון שהתפרסמו בטלוויזיה ב-"זהו זה" עם המוסיקה של ינאי. כשהוקם בית הספר "תיכון חדש" ברמת גן, ינאי היה חלק מה"אני מאמין" של בית הספר. הגישה הייתה שכל ילד מתקבל, ובכל ילד טמונים כישורים, ועל המערכת מוטלת המשימה לגלותם ולטפחם. ינאי הקים וטיפח את הלהקה בבית הספר והיה האב הרוחני והמוסיקלי שלה. ילדי הלהקה היו בני בית במשפחת וייס וינאי איש סודם. הלהקה הופיעה עם מוסיקה מקורית של ינאי. הם העלו מספר תוכניות, עמן הופיעו בארץ ולאור ההצלחה, הוזמנה הלהקה לסיבוב הופעות בחו"ל. כשנולד עומר, ניסה ינאי להרחיב את עשייתו המוסיקלית, על מנת לפרנס את המשפחה. כשלאורך כל הדרך נתקל בקשיים וצמצומים והיכולת להתפרנס ממוסיקה נעשתה קשה יותר משנה לשנה. הפשרות הקשות שנאלצו לעשות ינאי ואורנה כדי להתפרנס מהמוסיקה גרמו לחיפוש אלטרנטיבות ולהבשלת הוויתור על המוסיקה כמקור פרנסה. לעולם המחשבים התוודע ינאי דרך העשייה המוסיקלית באולפן ההקלטות אותו הקים ואז, במקביל לעבודתו במוסיקה למד מחשבים. באותה תקופה יצאו ינאי ואורנה עם קלטת שירי ילדים בשם "קו-קו קנגורו". השירים נכתבו והולחנו על ידי אורנה וינאי שאף עשה את כל העיבודים, הנגינה וההפקה. הקלטת הוצאה על ידי חברת NMC וזכתה לתשבחות בעיתונות. ינאי מצא את עולם המחשבים מרתק ומאתגר ונכנס לתוכו במשנה מרץ. כעבור ארבע שנות לימוד בתחום, נקלט ינאי ב-NICE, והיה מאושר. כל בוקר קם עם תחושת שמחה והתרגשות אל נוכח המשימות שמחכות לו במחלקה שכל כך אהב. היו לינאי תוכניות להתקדם להעמיק ולהתמקצע .הוא אהב את האווירה הצעירה נטולת ה"פוזה" כפי שינאי הגדיר זאת. יש שם חברים טובים, אנשים שכיף לך לפגוש, אנשים יצירתיים ומוכשרים עם ראש פתוח. לפתע בתחום המוסיקלי הייתה מין רגיעה. יניא היה אומר "סוף-סוף אני יכול לעשות את המוסיקה שאני אוהב, את המוסיקה שלי ולא להיות לחוץ מכמה זה משלם". ינאי הקפיד באדיקות פעם בשבוע לנגן Jam Sessions ונדד עמם למקומות שנדדו. זה היה הדלק של השבוע והסב לינאי אושר רב. ב-NICE הכיר את נתן ויחד רקמו חלום להקים הרכב ואף זכו לעידוד ותמיכה מצד החברה. עבור ינאי זה היה אושר להשקיע את מרצו בעניין. הוא כתב עיבודים, ויחד עם החבורה הופיעו באירועי NICE. הפרגון מצד כולם בחברה היה שכר ראוי. התכונה הייחודית ביותר אצל ינאי זה שהיה קצת ילדותי, מין "מתלהב" כזה... הולך לסירטי ילדים עם בן ועומר- בעצם בתור תירוץ כדי לראות את הסרט בעצמו, מתלהב ממשחקים וחידושים טכנולוגיים וגם- נותן שמות משלו לדברים: Windows98 "טיפשים ושמונה סגונדה אדיציון", כונן "דוידי" ל-DVD "אפנר" ו-"ג'דיי" לאבנר ולי וכמובן לגיטרה קרא ה"סטרטוקרוזר" ע"ש המטוס הישן ובטח עוד ביטויים שבטח פשוט לא שמענו עליהם. אבל אולי יותר מכל בקורות חייו, חובה לציין שינאי היה איש משפחה מיוחד ואהב את משפחתו יותר מכל. הוא השקיע בילדיו ובטיפוח הזוגיות עם אורנה והתייחס אל משפחתו כמרכז חייו. את השיר "יפתי" כתב ינאי לאורנה ליום ההולדת הארבעים שלה. הוא כתב את המילים והלחן. ואפילו שר בקולו. ינאי אהב לבטא עצמו בגיטרה ונמנע כמעט לחלוטין משירה. ובשיר הזה היה לו חשוב שהמילים ישמעו מקולו ויחדרו ישר ללב. ינאי בודאי מצוטט לנו עכשיו ו"מקנפג" איזה מחשב בגן העדן או פורט אקורד מעניין ולכן- לא אהיה מופתע אם יקבל הודעות מאיתנו בכתובת: yanay@heaven.com
Dudu
[
Watch (10.7MB)
]
[
Listen (1.0MB)
]
משפחה, חברים ואנשי נייס היקרים ! רציתי לחלוק עמכם מעט משעותיו האחרונות של ינאי, רצה הגורל שאכזר הוא כל כך מחד ומאידך העניק לינאי ואף לי מעט שעות אחרונות של חסד. בלילה ההוא שבין ה- 29 ל 30 באפריל ב Mike's Place היה לילה שכולו ינאי הוא. ינאי הנחה את הערב והוביל את חבריו המוסיקאים, מלא אדרנלין היה והפליא לנגן. בעודו על הבמה ניגשו אלי אנשים שונים רק מכיוון שראו כי חולקים אנו אותו השולחן, אחד אמר עילוי הוא מנגןפשוט עילוי, ואחר אמר רק בכדי לשמוע אותו אנו לכאן מידי יום שלישי, אני שמעתי את הדברים והסמקתי בשבילו. ינאי היה מאושר ומלא עליצות, מידי כמה דקות יצא לשאוף אויר צח או לשוחח עם חבריו. יחד עם ברי חברו, מוסיקאי משכמו ומעלה אף הוא, רקמו ביחד להקים הרכב, הרכב רציני תוכניות שקרמו עור וגידים ונגדעו באחת באכזריות רבה כל כך. הלילה ההוא היה כולו שלך ינאי, כשנפרדנו אמרת לי : לך דודינקה אני משלם ! לא מיד הלכתי, פניתי צפונה וראיתי כמה ריק הפאב השכן ואז דרומה לעבר הרכב שלי , בפתח ה Mike's Place התמהמהתי שוב אתה כבר היית על הבמה הגיטרה בשנתי ידיך ראית אותי וחייכת חייכתי בחזרה, נופפתי לשלום והלכתי. מספר שעות מאוחר יותר נפרדתי ממך שוב , גם בשם אורנה, בן ועומר ושאר בני המשפחה. נפרדתי ממך ובפעם האחרונה. אנשי נייס היקרים מהמנכ"ל ועד אחרון העובדים בישראל ולאלו העובדים בשאר רחבי תבל. גם אני איש High-Tech ויודע היטב עד כמה קר מנוכר וציני יכול להיות עולם עסקי זה. ואילו אתם אנשי נייס למין הרגע הראשון בהיוודע הנורא מכל עטפתם אותנו המשפחה בחום ובאהבה וכשראיתם משפחה דואבת, אמרתם פצועים לא משאירים בשטח, אמרתם וגם עשיתם ועל כך תודה
Nathan Yakobovitch
[
Watch (3.8MB)
]
[
Listen (0.4MB)
]
כשתפגוש שם למעלה את ג'ים מוריסון והנדריקס, את אלביס ובאדי ואם הוא לא יהיה מסטול מדי, גם את הקווין, פרדי תתחבר למגבר הגדול המותקן בשמיים תכוון את הגיטרה ותעצום העיניים חבק את ה"סטראטו", תן את הצליל ורק על הראש אל תשכח לקשור בנדאנה והם כולם יחשבו, שלגן העדן הגיע סנטאנה. הראה להם את ליבך הגדול, תן להם לטעום מהטעם וכמו תמיד תאמר להם עם החיוך החביב: "בואו נעשה את זה עוד פעם". תלווה אותנו הלאה ושמור לנו על הקצב לא נראה לך עד כמה עמוק בנו העצב נשמור אותך בלב בכל שעה וכל דקה אך בליבנו עמוק, המיתר הזה פקע.
Dror Weiss
[
Watch (13.6MB)
]
[
Listen (1.3MB)
]
ביום שלישי ההוא, ביום של הפיגוע ב- מייק'ס פלייס, בשעה עשר וחצי בלילה ינאי התקשר. הוא סיפר לי בהתרגשות על הביקורת הנהדרת שאורנה קיבלה מעמוס עוז על סיפור שכתבה. הוא היה כל כך מרוגש ושמח.... אורנה והילדים היו מרכז העולם שלו. משונה, אבל כשהוא התקשר הייתי עסוק בביקורת נפלאה משלי.... (להבדיל). ישבתי בדיוק מול המחשב והתכוונתי להעביר לינאי ב- e-mail את טופס הערכת העובדים שמילאתי עליו. קצת מצחיק העניין הזה. אני הרי מכיר את ינאי כבר שש עשרה שנה. אורנה ומיכל למדו ביחד, ביחד גידלנו את בן ומור, עומר ויובל נולדו באותו שבוע במחלקת היולדות בקריה. ביחד טיילנו, ביחד חגגנו, ביחד דיברנו בלי סוף. .......ואני יושב וכותב עליו הערכת עובדים.... אני זוכר אותו כמוסיקאי מדהים. אני זוכר איך התחיל העניין שלו במחשבים- דרך המוסיקה ועריכה במחשב. אני זוכר איך הוא נדלק על העניין והפך להיות בעל ידע עצום בנושא. ואז הוא הלך לקורס ב- IBM. וכשסיים אותו הלך ללמד מחשבים בבית ספר בבת ים. ואני זוכר איך פתאום עלה הרעיון להביא אותו לנייס, ואיך תומר בחן אותו, ואיך התקבל במשרת סטודנט. ואיך השתלב בקבוצה.. ......ואני צריך לכתוב עליו הערכת עובדים.. אז לך תסביר את זה שחוץ מזה שהוא "נותן שרות ברמה גבוהה"..... ינאי מכין גם כל יום סלט פירות נפלא ומחלק אותו בחיוך רחב לכל החברה'. לך תתאר את זה שלא רק שהוא "תורם רבות לקבוצה ולארגון" ...... אלא שכשינאי מגיע בבוקר, ומגלגל את ה- "בוקר טוב" וה- "צפרא טבא" שלו, גל של חום מציף את כל המסדרון. לך תנמק שלא רק שהוא "קשוב לצרכי הלקוח" ..... אלא שכל בן אדם שדיבר איתו, ... על כל נושא, הרגיש שהוא הבן אדם שהכי מעניין את ינאי בחיים. לך תכתוב ברובריקה המתאימה, שלא רק שהוא "איכפתי ומבצע משימות תוך הקפדה על איכות", ינאי גם אבהי, ומחנך, ומסביר, ומעיר בעדינות "למה אתה לא מרים את הברגים?" תוך כדי שהוא מספר סיפורים מהווי מפעל הברגים בקיבוץ. ומה עם הסבלנות, והאישיות, והדורות של התלמידים למוזיקה שגידל ושהפכו למעריציו, והלהקות שהקים, והמוזיקה הנפלאה שניגן ושכתב והשאיר אחריו, והחבר שהיה, והאהבה לאשתו והילדים........ איך ואיפה כותבים את כל זה? ככה, עם שש עשרה שנות היכרות והערצה לאיש שהיה ינאי, מצאתי את עצמי מנסה לתמצת אותו בטופסולוגיה להערכת עובדים של נייס....... ואני, לא עמוס עוז... ביום שלישי ההוא, בשעה עשר ארבעים וחמש בלילה שלחתי לינאי את טופס הערכת העובדים שלו. עכשיו לך תסביר כמה הוא חסר....
Kobi Hoberman
[
Watch (27.5MB)
]
[
Listen (2.5MB)
]
דברים לזכרו של ינאי וייס המוות גובה מאיתנו מחיר יקר - אנו מתאספים כאן לזכרו של ינאי, והיום אחר הצהריים הובא לקבורות נתי סעד. משא האבל כבד, אבל ביחד אולי נצליח להקל זה על זה ולנחם את המשפחות באבלן. אני רוצה לשתף אתכם במחשבותיי על ינאי ומותו ולומר מספר מילים על הקשר בין טירוף, מוסיקה, הקשבה והידברות. כשנודע לי על מותו, חלפה במוחי השורה השחוקה מטקסי הזיכרון - ש"שירת חייו באמצע נפסקה". אבל במקום זה השמעתי דיסק שינאי בוודאי אהב - את Stairway to Heaven" " של Led Zeppelin - שיר שעצב את אהבותיו המוסיקליות של דור שלם - הדור של ינאי ושלי, שיר שהוא אמירה מטורפת על מה שחשוב באמת בחיים, אם רוצים להגיע לשמיים. ונתתי למחשבות לזרום. חשבתי אז על ינאי שבלב הטירוף והטרור הקפיד לשמור על שפיות - ולעשות את מה שאהב באמת - לעשות מוסיקה. וזו גבורה אדירה בעיני - לא לאבד את השפיות ולתת מעצמך גם בתקופות קשות. והרי ינאי, גם בעבודתו, ידע לתת שירות ולבצע את המשימות שלו עם חיוך - בדיוק כמו שניגן - עם חיוך וכיף. ראה מיהם האנשים העובדים סביבנו בנייס - חלפה מחשבה במוחי - מעבר לשיוך הארגוני, לתפקיד, ליעדים - עומדים אנשים שאוהבים לחיות, אנשים ברוכי כישרונות - אנשים שמקפידים לנגן עם חיוך בלב הטירוף הזה. ובעצם, מה אנחנו באמת יודעים על בני המשפחה שנקראת "משפחת נייס"? איך אנחנו מחזקים את הרקמה האנושית בינינו? ואיך מתחזקים בזכותה? ואיך נחזק את המשפחה של ינאי? ואיך נשמר את המוסיקה שלו בתוכנו? ואיך מפסיקים את הטירוף הזה? כמי שפועל רבות למען הידברות עם הפלסטינים ומאמין שיום אחד נגיע להסדר ואולי לשלום - חשתי מחויבות עמוקה עוד כפל כפליים לפעול ביתר שאת. זה אך סמלי בעיני, שבשבועות הספורים מאז הירצחו של ינאי - נפגשו פלסטינים וישראלים ב 5 מקומות שונים בארץ, ברמאללה, ביוהנסבורג, בקופנהגן - והמשיכו לדבר על שלום בלב הטירוף. אז כמו שינאי בנה יום יום איים שפיות באמצעות המוסיקה, אני מחויב לסייע בבניית גשר של שפיות באמצעות הידברות לשלום. עם שתי מחשבות אני רוצה להשאיר את כולנו - איך נקשיב למוסיקה האנושית סביבנו? ואיך נשרוד מתוך מחויבות להידברות? ולבסוף, חזרו מחשבותיי לשיר אחד שאני מקדיש לזכרו של ינאי - שיר מצמרר של יונתן גפן, שחוזר ומזכיר לנו את הקשר בין שירה והישרדות. הימים עוברים/יונתן גפן הימים עוברים ובכל יום קורה רק דבר אחד רע וזה מחוץ לאסונות הגדולים הימים עוברים ובכל יום אדם בגילך יושב בכורסא שלו ומחכה - למה? הימים עוברים הימים עוברים וגם אתה, גם אתה, וגם אתה הימים עוברים ובכל לילה נחלם רק סיוט אחד וזה מחוץ לסיוט הגדול המתרחש סביבך הימים עוברים ובכל שיר אתה חייב לשרוד ולרקוד לפחות עד השיר הבא הימים עוברים הימים עוברים וגם אתה, גם אתה, וגם אתה
Sheri
[
Watch (16.9MB)
]
[
Listen (4.1MB)
]
לי קצת קשה לדבר, אחרי כל מה ששמעתי. מה שאני כן יכולה לומר, זה שינאי היה חבר יקר, חבר קרוב אל ליבי, החבר המוסיקלי שלי. אני רוצה להקדיש לו את "True Colors", ומן הסתם זה כל כך מתאים לו. (קטע מוסיקלי - לחץ על קישור ההאזנה מימין להאזנה)
Orna Weiss
Lipa Weiss
Yehudit Weiss
Gidi Weiss
Dudu
Nathan Yakobovitch
Dror Weiss
Kobi Hoberman
Sheri